האמנות הפלסטית בכלל, והציור בתוכה, נוגעת באופן ישיר ולא אמצעי בלב ובנפש ומאפשרת לנו להתחבר לרגשות שלנו ושל אחרים. לפעמים היא מרגיעה, משמחת, מענגת או אפילו… מרגיזה.
איך זה קורה? מה גורם לנו להגיב בצורה רגשית לציור, לפסל, לצילום אמנותי?
האמנות היא שפה בעלת מרכיבים משלה. מרכיבים חזותיים. המרכיבים האלה משפיעים רגשית על הצופה והיא משתמשת בהם כדי להביע רגש ולגעת ברגשות:
בחירת הצורות והצבעים, הגודל, הנושא והדימויים והדרך בה הם מתוארים, כל אלה משפיעים עלינו רגשית. הבעות הפנים של דמויות ביצירות, כמו למשל בציורים "אדם מיואש" של גוסטב קורבה ו"הזעקה" של אדוארד מונק מתקשרות לרגשות שלנו.
היצירות שאנו רואים מתקשרות לדברים מוכרים לנו, מעוררות בנו אסוסיאציות, זכרונות ומחשבות, מציפות שאלות משמעותיות ודרך זה נוגעות בלבנו.
בסדנאות שאני מקיימת אני מאפשרת למשתתפים לבטא רגשות וחוויות באופן לא מילולי, בפשטות ובפתיחות.
בהרצאות אני מדברת על הדרך שבה אמנות מבטאת רגשות ומאפשרת לנו להבין ולהזדהות עם חוויות של אחרים. אני מדברת על הדרך בה אמנות מתייחסת לייאוש ותקווה, לכעס ואימה לשמחה ואהבה, ולעוד הרבה הרבה רגשות.
מזמינה אתכם לבדוק עם עצמכם, האם נפגשתם פעם עם יצירת אמנות שהשפיעה על הרגשות שלכם, איזו יצירה זו היתה – ומה הרגשתם.
